לפני שנצלול לאיך שבניתי בפועל את המערכת החדשה של מובילאיי, צריך לקחת סיבוב קצר.
אם אתם מגיעים ממערכת למידה ישנה (כמו Blossom, או גרסאות ישנות של Cornerstone), אתם כנראה רגילים לארכיטקטורת ״ארון תיקיות.״ יש לכם תיקייה, בתוכה תת-תיקייה, ובתוכה קורס. אם אתם רוצים שמישהו יראה את זה, אתם נותנים לו גישה לתיקייה.
Docebo לא עובדת ככה. היא משתמשת בארכיטקטורה מנותקת ודינמית מאוד. זה יכול לבלבל בהתחלה, אבל ברגע שזה נופל, מבינים שזה הסוד ליצירת חוויה מותאמת אישית בסגנון Netflix ל-10,000 עובדים בלי שום תחזוקה יומיומית.
בואו נפרק את אבני הבניין בשפה פשוטה.
המלאי: קורסים
חשבו על קורסים כמוצרים האמיתיים במחסן. קורס מכיל את חומרי ההדרכה שלכם (סרטונים, קבצי SCORM, בחנים). אבל הנה הקאץ': רק בגלל שקורס קיים במחסן לא אומר שמישהו יכול לראות אותו. אין לו נראות בפני עצמו.
מנוע ההרשאות: קטלוגים מול ערוצים
כדי להוציא מוצר מהמחסן ולהציג אותו למשתמש, צריך לשים אותו על מדף. ב-Docebo, יש לכם שני סוגי מדפים שונים מאוד.
1. קטלוגים (המדפים הרשמיים):
קטלוגים עוסקים אך ורק בהרשאות. הם מכתיבים מי מורשה למשוך קורס מהמדף. אם אני יוצר קטלוג ״יסודות אבטחת סייבר,״ אני יכול להגדיר כלל שאומר: רק עובדים בסניף R&D יכולים לראות את הקטלוג הזה. אם איש מכירות מחפש קורס בתוך הקטלוג הזה, המערכת תתנהג כאילו הוא לא קיים. קטלוגים הם המאבטחים שלכם.
2. ערוצים (שורות ה-Netflix):
אם קטלוגים עוסקים בהרשאות, ערוצים עוסקים בגילוי. חשבו על השורות האופקיות שאתם גוללים בהן ב-Netflix (״פופולרי עכשיו,״ ״כי צפית ב-X״). ערוצים מקבצים קורסים לפי נושא או מיומנות. יתרה מכך, משתמשים יכולים לעקוב אחרי ערוצים, ומומחים יכולים להעלות תכנים ישירות אליהם. זה יוצר חוויית למידה אורגנית מבוססת גלישה.
חזית החנות: דפים ותפריטים
עכשיו שיש לנו מוצרים (קורסים) על מדפים עם מאבטחים (קטלוגים) ושורות גילוי (ערוצים), אנחנו צריכים לבנות את החנות עצמה שהמשתמש נכנס אליה.
דפים הם הקנבסים הריקים שלכם. באמצעות ווידג'טים בגרור-ושחרר, אתם מעצבים את הפריסה. אפשר לשים ווידג'ט שמציג קטלוגים, ווידג'ט אחר שמראה את ההרשמות הפעילות של המשתמש, ובאנר בראש.
תפריטים הם הדלתות הקדמיות שמובילות את המשתמשים לדפים האלה.
הקסם: התאמה אישית ללא תחזוקה
כאן הארכיטקטורה הופכת למבריקה. לא צריך לבנות 50 דפי בית שונים ל-50 מחלקות שונות. אפשר לבנות דף בית אחד ענק לכל החברה.
בגלל האופן שבו ההרשאות עובדות בקטלוגים ובערוצים, הדף מתנהג כמו זיקית. הווידג'טים בדף מסננים אוטומטית את התוכן שלהם בהתבסס על מי שמסתכל עליהם.
נניח שמהנדסת חדשה ואיש מכירות שניהם מתחברים ומסתכלים על אותו ״דף הבית של החברה.״
יש ווידג'ט ״קטלוגים״ בדף. המהנדסת מסתכלת עליו ורואה את ״קטלוג מיומנויות טכניות,״ כי מערכת ה-HRIS שיבצה אותה בסניף R&D. איש המכירות מסתכל על אותו ווידג'ט בדיוק באותו דף בדיוק, אבל הוא רואה את ״קטלוג עדכוני מוצר Q3.״
היופי בזה? אני, כמנהל המערכת, לא עושה כלום כשמישהו מתקבל, מקודם, או עובר מחלקה. אני בונה דף אחד יפה, ומגדיר את לוגיקת הקטלוג פעם אחת. ה-HRIS מעדכן את הסניף שלהם, ו-Docebo מיד ולחלוטין מציירת מחדש את התוכן שהם רואים בתוך הווידג'טים.
עם הבנת הארכיטקטורה הזו, היינו מוכנים לשנות לחלוטין את האופן שבו עובדי מובילאיי צורכים ידע. זה בדיוק מה שהתחלנו לבנות אחר כך.